יום שני, 26 בנובמבר 2012

מכתב מיוחד מהבמאי של ברייקינג דון - ביל קונדון - למעריצי דמדומים

ברכות למשפחת הטוויהארדים העולמית,

בזמן הטיסה שלי עכשיו ממדריד לברלין, רציתי לכתוב לכם בפעם האחרונה, כי אתם סוף סוף מקבלים הצצה למה שעבדנו עליו כולנו בכוח. קשה להאמין שאחרי הפרימיירה שלנו הערב בברלין, מסע ה"דמדומים" שלי יגיע אל סופו. עברו כמעט שלוש שנים מאז הפעם האחרונה שכתבתי לכם. אני מאוד גאה במה שיצרנו כולנו יחד מאז אותו היום, ואני מקווה ש"חלק 2" יעלה על ציפיותיכם לסוף הגדול של הסאגה היוצאת-דופן של סטפני. אני מחזיק אצבעות ומקווה גם שרובכם הצלחתם להישאר 'נקיים מספויילרים' כמה שיכולתם, כדי שתהנו מהטוויסטים ומההפתעות שהכנו לכם [בסרט]...

שוב תודה לכם על שנתתם לי להרגיש חלק ממשפחת המעריצים שלכם באינטרנט... על שישנתם בתורים בסאן דייגו כדי לצחוק איתנו אחר כך ב"Hall H" [שם מתקיימים כנסי הקומיק-קון]... על שנסעתם מרחקים ארוכים כדי להצטרף אלינו בלוס אנג'לס ל"עיר האוהלים" של שנה שעברה, וב"מחנה המעריצים" של השנה. מעל לכל, תודה לכם על שסמכתם עליי בשמירה על העולם הזה שאכפת לכם ממנו עמוקות - ניסינו להתאים את הרצון שלכם בתשומת השלב שלנו בכל פרט ופרט. עם זאת, אני לא חושב שחוויתי בושה כשעקבו אחרינו קבוצות של טוויהארדים מרחבי העולם, בלילה הראשון שלנו בריו. הודות לתמונות של בלה ואדוארד בירח הדבש שלהם, שצולמו ופורסמו מיד באינטרנט, נקראנו בזמן אמת לצאת ולחפש טבעת אירוסין מסויימת... (מצטערים על זה - שוב!)

כמו כולכם, מה שאקח איתי מהזמן שהיה לי בפורקס הוא כל כך הרבה חברויות - הקאסט המסיבי שלנו של השחקנים המוכשרים, ושותפים יצירתיים חדשים כמו מליסה רוזנברג, גיירמו נבארו ופיל טיפט. אני מקווה לשמור על קשר עם כולם שנים ולעבוד איתם שוב בקרוב, ליצור סרטים שעוד צריכים לחלום עליהם. בערב הפרימייה בלוס אנג'לס ביום שני, פיל אמר שאנחנו "צריכים לעשות סרט מפלצתי ענק, עקוב מדם." אבל האם יש מקום לקצת רגש מוזיקלי?

נתראה בקולנוע.

לעולמים,
ביל.

תגובה 1: