על ההבדל בין במאי "משחקי הרעב", גרי רוס, ובמאי "משחקי הרעב: התלקחות", פרנסיס לורנס: "שניהם הפכים כמעט קוטביים," היא אומרת, אבל ממהרת להוסיף, "ושניהם לגמרי מושלמים לשני הסרטים האלו. פרנסיס הוא סוג של גאון בבניית עולמות שונים והובלתך לעולם אחר. האווירה על הסט היא הרבה יותר שקטה. גרי הוא מאוד אנרגטי. פרנסיס הוא נינוח ורגוע מאוד."
על קווי הדמיון שלה עם קטניס: [...] "בספר השני פתאום מערכות יחסים של אנשים אליך פתאום משתנות. אתה נהיה מודע יותר לאנשים שמביטים בכך. [...] אבל זו ההתמודדות עם ההשלכות של לא יותר להיות אנונימיים. אתה מאבד את הפרטיות. ואז, הספר השלישי, ואני הזלתי דמעה כשקראתי את זה, כי היא סופסוף מבינה שהיא יכולה לעשות עם זה דברים גדולים וטובים. ילדים בבתי חולים. ורק עצם זה שהולכים ונפגשים איתם יכול להרים להם את המצב רוח ולשפר להם את היום ולהעניק להם תקווה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה