הנה קצת מראיון שנערך איתה על משחקי הרעב ועל ג'ניפר לורנס:
במה את חושבת שמשחקי הרעב והמשחקים האולימפיים דומים או שונים?
קאטונה: טוב קודם כל, אנחנו לא הורגים אחד את השני! דבר שני, משחקי הרעב נערכים בכל שנה, והאולימפיאדה כל ארבע שנים. אבל השוני העיקרי הוא שבמהלך המשחקים האולימפים כל העולם מתחרים בשלום ומסתדרים אחד עם השני. יש לי המון חברים בקבוצות של מדינות אחרות ואנחנו כולנו מסתדרים. אתם יודעים, יהיה לנו יותר זמן להתאמן יחד ולירות אחד בשני מאשר יהיה לנו זמן לבלות יחד אחר כך.
איך זה לעבוד עם ג'ניפר לורנס?
ג'ניפר למדה מאוד מהר וגם הקשיבה כמו שצריך. היא מאוד כיפית והיה קל לעבוד איתה בכל יום. היא שיחקה טוב כאילו היא ירתה בחץ וקשת כבר שנים.
האם הרגשת גאווה כשראית אותה בסרט?
כן, וזה היה מוזר גם כן כי לא הפסקתי לחשוב בכל פעם "היי! אני לימדתי אותה את המהלך הזה."
מה הקטע הכי מצחיק שקרה לכן כשעבדתן יחד באימונים?
הייתי אומרת לה שכשראיתי אותה בסרט אמרתי לכולם "זאת התלמידה שלי!" והיא הייתה אומרת לי שכשהיא תראה אותי באולימפיאדה היא תגיד לאחרים "זאת המורה שלי!", אז היה לנו מאוד כיף לעבוד ביחד והיינו צוחקות.
מה את חושבת לגבי הפופולריות שתחום הקשתות קיבל בעקבות משחקי הרעב?
אני מאוד מודה על כך. הקהל אוהב לצפות בקשתות מכיוון שזה ספורט כזה מיוחד. גיל, גובה או מין לא משנים בו; אתה תמיד יכול להנות מזה. כל מה שאתה צריך הוא כישרון, וזה נהדר מפני שאתה יכול להשיג קשת וחצים בכל מקום, ואתה לא צריך רשות כדי לירות בלוח מטרה.
מה דעתכם על חצים וקשת? חושבים שתסתדרו עם הספורט הזה כמו ג'ני? :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה