היה נראה בלתי אפשרי לחבר את ז'ולייט בינוש, שחקנית אצילית צרפתייה, המפורסמת בשל תפקידה בסרט 'הפצוע האנגלי', וקריסטן סטיוארט, נערת זהב אמריקאית, המפורסמת בגלל תפקידה בסאגת דמדומים. אבל הבמאי הצרפתי אוליבר אסיאס הצליח לצלם אותן יחד בסרט "סילס מריה". השילוב שלהן יחד הפך לכל כך טוב, שגרם למבקרים בפסטיבל הקולנוע בקאן כמעט להיחנק. אישה עם מזג קשה, בינוש, וילדה מעופפת, סטיוארט, התחברו גם בסרט וגם בחיים האמיתיים. הן לא מספיק קרובות כדי להיקרא BFF, אבל הן מספיק קרובות כדי לדבר על דעותיהן אחת של השניה ולספר בדיחות טיפשיות בלי הפסקה, אפילו במהלך ריאיון למגזין רוסי עם עדים מסביבן.
(בגלל שהריאיון ארוך, מעכשיו ז'ולייט תסומן באות ז וקריסטן באות ק)
ז: וואו, השיער שלך כל כך קצר!
ק: בינוש. אני מנסה להיות יותר כמוך.
ז: זה מתאים לך.
ק: אז, אני אמורה לראיין אותך ? או שאנו אמורות לראיין אחת את השנייה ? תקשיבו, מה אם אנו מדמיינים שאנחנו עדיין על הסט של סילס מריה ?
ז: ההליכה לאורך מרעה הברקת, שמש זורחת וענני נוצה מעלינו, אנחנו קוראות ניטשה ...
ק: ... ואנחנו הלכנו לאיבוד !
ז: לא, אנחנו לא !
ק: לא, אבל גם לא היינו שם בזמן צילום.
ז: אוקי, אבל אנחנו מעמידות פנים. זה פשוט שאנחנו כאלה שחקניות מדהימות (שתיהן צוחקות)
ק: את דילגת לפני כמו צבי, ואני גררתי את הרגליים מאחוריך והתלוננתי. זה היה מדהים.
ז: אם רק לא היה לנו את כל סיגריות ואלכוהול האלה.
ק: נכון, את תמיד עישנת ושתית.
ז: אבל זה לא היה הרעיון שלי ! הכל באשמתו של הבמאי. אוליבר תמיד הייתה כמו, תעשני רק סיגריה אחת או שתיים. או, תשתי רק כוס אחת, בבקשהההההה ! הוא חשב שכל שחקנית בגילי מתנהגת ככה. אבל לא אני !
ק: עדיין עישנת כמו קטר והיית שיכורה ללא הפסקה. (צוחקת)
ז: זה רק חלק מהמעשה. סיגריות ואלכוהול הן קלישאה כזאת ישנה. הם מטפחים אנשים מוכשרים ...
ק: ... חולשות ומידות רעות (באנגלית: vices, שזה אומר גם סגנים). אמן זקוק להם כדי להתקדם.
ז: אמרת עכשיו 'מידות רעות' ? מעולם לא שמע את המילה הזו בשימוש עם המשמעות הזו (vice בשימוש של מידות רעות).
ק: יש לו הרבה משמעויות, מסגן נשיא להתנהגות. (צוחקת) אבל ברצינות, אני אוהבת את זה בדמויות שלנו: שתיהן חיות באומללות מסוימת, קרבה, ושכרות עוזרת למלא את החלל. אגב, אחרי צילום של הרבה מהעמיתים שלנו מרגישים ריקנות וצוללים לתוך בקבוק. הקלישאה הזו לא רחוקה מהאמת.
ז: את רצינית ? איך את יודעת ? (צוחקת)
ק: אני לא שותה ! אני נשבעת !
ז: אוקי, אני רק רציתי לעצבן אותך (צוחקת). את צודקת, הדמות שלי עוברת את כל מדורי גיהינום, וזה קשה. ואלכוהול עוזר לה ...
ק: ... כדי לשכוח.
ז: כן, היא לא רוצה להאמין בכל מה שקורה מסביבה ובתוכה.
ק: בכל זה דרמה פנימית מורכבת מאוד: הדמות שלך, מריה, התפרסמה בשל תפקידה- סיגריד הצעיר, המקסים והשאפתן, ו20 שנים מאוחר יותר היא צריכה לשחק בדיוק ההפך - שחקנית עייפה ומיושנת.
ז: והנה השאלה: האם את, קריסטן היקרה, היית יכולה לשחק את הדמות שלי, השיכורה, מוכה, ישנה, ב24 שלך ? (הגיל של קריסטן)
ק: אממ ... אני לא בטוחה.
ז: מה ? לא היית רוצה ?
ק: כשאת מסתכלת עליי ככה, אני לא יכולה לומר "לא" (צוחקת). אבל את חייבת להסכים שזה יהיה מוזר. אם רק היינו מחליפות גוף.
ז: סליחה ?!
ק: האם אמרתי משהו טיפשי שוב ?
ז: זה כלום, תשכחי מזה.
ק: אלוהים, איך אני מגיעה לנקודה, שבה אני מדמיינת שאני מישהי כמוך ? את מושלמת ! אני כל כך רחוק מאחור. (אני חייבת להעיר בנקודה הזו ! באמת קריסטן ? באמת ?) אגב, הסרט מבוסס על זה: איך אדם רואה את עצמו ואת תפקידו, ואיך אנשים אחרים רואים אותו. את זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו, ז'ולייט ?
ז: היית עם המפיק שלך וכמה חברים על המרפסת בבית סוהו בברלין.
ק: ופתאום: "ז'ולייט בינוש מגיעה".
ז: דרך אגב, הייתי מאוד עצבנית לפני הפגישה שלנו.
ק: באמת ? אני חושבת שהייתי עצבנית יותר ממך. כשנכנסת, כולם קפצו על רגליהם ואני פשוט קפאתי ונשארתי במקום שלי, לבד. זו הייתה מעט פגישה רשמית. אני חושבת שהתחלנו לדבר על הדמויות שלנו מיד.
ז: ואני זוכרת איך הנפת את הרגל שלך כל הזמן, בדיוק כמו שאת עושה עכשיו.
ק: זה טיק שלי. (צוחקת) זה היה מיד אחרי שהגעתי לברלין.
ז: נכון. בניגוד לך, היה לי כמה ימים של התאקלמות.
ק: כמעט מתתי מחרדה, ואת אומרת "רגל". אגב, נתנו לך הזדמנות לחפש אותי בגוגל לפני הפגישה שלנו ?
ז: כמובן.
ק: ו ... ?
ז: קראתי כמה הראיונות שלך, והחלטתי שאני אוהבת אותך. חוץ מזה, ראיתי בדרכים, אך נמנעתי מדמדומים.
ק: פחח ... תודי בזה, צפית בכל החלקים ואהבת את זה.
ז: אני מצטערת, לא. אבל למען אמת, זה היה בגלל דמדומים שלמדתי עליך: הפעם הראשונה שראיתי אותך הייתה בכרזה בחדר השינה של הבת שלי. זה היה הלם כזה (קריסטן צוחקת). ובאותה פגישה בברלין שהתחבאת מאחורי הדלת והפח אותי עד מוות. אבל הקרח נשבר.
ק: ודברנו הרבה באותו יום, ואחרי הפגישה שלנו חשבתי, "חרא, יש כל כך הרבה שלא ספרתי לאישה הזאת!" יש בך משהו, ז'ולייט, שגורם לאדם להיפתח אלייך מיד. קל לסמוך עלייך. איך את עושה את זה ? זוהי מתנה אמיתית. אם שתינו לא היינו כל כך עסוקות, כנראה שהייתי קוראת לך בלילה כדי לבקש את עצתך בכל דבר. תקשיבי, חשבת על כמה שונות הביוגרפיות שלנו ?
ז: את כוכבת סרטי ילדים, למדת בבית, הסרט הראשון שלך היה בגיל 9, הורי הוליווד, שוברי קופות וכו'.
ק: ואת אישה צרפתייה מתוחכמת, למדת בפנימייה קתולית, החלטת לפרוש בגיל 15 לעבודה בתיאטרון בפריז, כדי שתוכלי לשחק בסרטו של גודר מאוחר יותר.
ז: ובכל זאת יש לנו משהו במשותף. תשוקה לקולנוע, אנשים, אבל מעל לכל - למשחק. זאת האש שנמצאת בתוכך שמושכת אותך פנימה. כולם מחפשים את עצמם במשהו, ותשוקה עוזרת לנו להתגבר על הקשיים הנוכחיים. לא הייתי יושבת כאן אם לא הייתי מרגישה את התשוקה הזאת עכשיו, 30 שנים מאוחר יותר. זה מוביל אותנו בחיים.
ק: שתי להבות שמתחזקות אחרי התאחדות. אה, לא, זה נשמע די מלוכלך. אבל את צודקת, זו תשוקה שמניעה אותנו, ולא תעזוב אותנו לנפשנו.
ז: לדעתי זה מצחיק שאנשים חושבים שאפשר להתגבר על רגשות חזקים בזמן שאתה עושה רק סרטי אמנות בית. כמובן, תן לי את החופש, והייתי עושה את אמנות בית בלבד. אבל ההצלחה של הסרטים האלה הוא מזל מדהים. אז אתה צריך ללמוד איך לתמרן, לחוות מגוון של רגשות בכל סרט כולו.
ק: אני גם שונא שאנשים אומרים, תפקיד אחד בעצמך, אחד - לקהל. בולשיט.
ז: אני מסכימה.
ק: מה שאני עושה, אני עושה לעצמי. שוברי קופות, אמנות בית או פרסומות של שאנל - זה לא משנה. אני מרגישה שאחרי סרט מוצלח שאני יכולה להרשות לעצמי שום דבר. ואתם יודעים מה? אני יכולה ! זה לא ייאמן: אני יכול לעשות כל מה שאני רוצה. כן, אני בעמדה מיוחסת נקיפות מזה. ואני לא מתביישת.
ז: טוב.
ק: אני לא צריכה להתחנן לתפקיד, אני יכול לקבל כל תפקיד עם נקישת אצבעות, ואני לא צריכה להילחם ולהיאבק בדרך שלי למעלה, כמו כמה שחקנים אחרים. אני מתאר לעצמי מפה ענקית עם המון רחובות וכבישים, והדבר היחיד שאני צריך לעשות - הוא לבחור, איפה אני רוצה להישאר. כל דלת פתוחה בשבילי. היה לי סכום חסר מצפון של מזל בחיים שלי. וזה מספיק כדי להבין: אני אוהבת לשחק בשוברי קופות, כי אני יודעת, כולם צופים בהם, הם מושכים אנשים, הם קלים לצילום והם מהנים. אני בטוח שהבן שלך היה שמח כאשר נודע לו, שאת תהיי בגודזילה.
ז: הוא היה. למרות שאני לעולם לא אבין מה עושים כל האנשים האלה בסטים של סרטים עם תקציב גבוה. אחרי הכל, הכל אותו הדבר: המצלמה, הבמאי, כמה מילות או משפטים שנאמרים על ידי מישהו. אבל את צודקת: אני נהנת מכל החרדה, שרק שוברי קופות יכולים לגרום. הציפיות הן שונות לחלוטין.
ק: ציפייה הוא נושא אחר לגמרי. הקוראים בהחלט רוצים לשמוע כמה מהעצות שלך. תגידי לי דברים חכמים. האם יש לך משהו מוכן ?
ז: אל תתנו לילדים שלכם לשחק עם אוסקר, הזהב יורד.
ק: (צרחות מצחוק) את כל כך חכמה ! לעתים קרובות ציינתי את זה בזמן הצילומים. דחקת בי ללמוד ולתת יותר מעצמי לתפקיד. ואני הייתי כמו, וואו, היא רק עומדת כאן, לצידי, ואני כבר רוצה להיות טוב יותר. ממני, כמובן.
ז: את שועלה ! (צוחקת).
ק: אני נשבעת ! זו הסיבה שאני אוהבת אותך.
ז: לשחק ביחד זה כמו לצייר ביחד. אני אפילו הייתי רוצה לדבר בציורים.
ק. טוב אמרת. לשחק בכל סצנה יחד זה כמו ...
ז: ... רכבת הרים. אתה לא יכול לומר בוודאות איך זה יהיה, עד שאתם יחד בתא אחד. לפעמים אתה יכול לאבד את שיווי משקל, או פתאום אתה צריך לקפוץ, או מישהו צריך לתפוס מישהו. ככה אני תמיד יודעת אם הבמאי טוב: הוא תמיד מאפשר לשחקנים למצוא את עצמם. זו הסיבה שדמותה של מריה עניינה אותי, היא כוכב גוסס. אבל המסקנה היא: אתה הכוכב, ואני מת.
ק: ז'ולייט !
ז: אני צוחקת. מותר לי. (צוחקת)
ק: לעזאזל איתך. אני כל כך שמחה שמצאנו אחת את השנייה.
ז: זה מזכיר לי, כבר יצא לי לעבוד עם אנשים שאני לא אוהבת.
ק: איך זה היה ?
ז: נסבל. צריך לשים קיר סביב עצמך. יותר גרוע הוא כשאנשים מאכזבים אותך. או משגעים אותך כל כך הרבה, כי אתה יכול לפרוץ בבכי בחדר ההלבשה. זה מאוד קשה לעמוד מול המצלמה אחרי זה ולשכוח את הכאב.
ק: יש שחקנים ושחקניות שמנסים לעשות רושם שהם וכל דמות שהם משחקים זה כאילו שני אנשים שונים. הם לובשים את הדמות בסדרה, ואז לוקחים אותה והולכים משם. אני לא מאמינה לזה. אני מאמינה ששחקן / שחקנית משחקים גרסה חדשה של עצמם בכל תפקיד. דמיון פרוע- לשנות את הנוף, ללכת מקיצוניות אחת לשנייה, זה לא משנה, אחרי הכל אתה משחק חלק מעצמך. כל השאר הוא בולשיט.
ז: את מדברת בחוכמה.
ק: אם יש לשני אנשים מול המצלמה חיבור אישי, הם מרגישים את הרגשות, הם לא רק מעמידים פנים. הכל אמיתי. אם הם מרגישים את הרגשות, גם הצופה מרגיש אותם. כמו שזה היה בינינו בסילס מריה. תגידי לי, אין כל דבר שנראה לך מוזר מדי, כשאת צופה בסרט ?
ז: מה זאת אומרת ?
ק: יש כמה סצנות שמעבירות בדיוק את אותם דברים, לפי מה שאני זוכרת מאותו זמן. זה כמו עם הזיכרונות שלך שמרובדים בציורי ילדות. אבל הנה זה לא אותו הדבר. כאן הזיכרונות זהים. בגלל שזה קשה לי מאוד לראות את הסרט. והמבקרים ... לפעמים הם מתים על הסרט, אבל הרבה תגובות ריקות, פוגעות ואין שום דבר לעשות עם המציאות. אף אחד לא יודע מה הוא הסרט שהוא באמת אוהב. ואיך בדיוק יכולים להיות שהם בהבנה נכונה בקשר לזה ? לעתים קרובות אנשים שואלים אותי מה אני חושבת על דעת קהל.
ז: ואת ?
ק: אני עונה בשאלה: איזה מהם מאלף דעות ? אבל עדיין, זה היה קשה לך להסתכל עלינו על המסך ?
ז: לא יותר קשה מלהסתכל במראה כל בוקר. (צוחקת) למה את דואגת כל כך ? עשינו סרט מדהים ! יפה ועוצמתי.
ק: אבל האם זה סרט בנות ? (באנגלית: chick-flick, כינוי מזלזל לסרט רומנטי המיועד לנשים).
ז: לפחות את התפקידים הראשיים מגלמות בנות (באנגלית: chicks, כינוי מזלזל).
ק: אני שונאת את המונח "סרט בנות", זה מבזה ומפשט את הכל. ו"סרט בנות עוצמתי" נשמע אפילו יותר גרוע.
ז: אז בואי נסכים שהסרט הוא מיוחד.
ק: את זה אני אוהבת.
(מזכיר עיתונות נכנס ומבקש לסיים, משום שלקריסטן יש טיסה ב-1.15 בערב. השעה 11:45.)
ק: הו, אני צריך לארוז ולרוץ לשדה התעופה.
ז: עשי כרצונך. אבל אם את מפספסת את הטיסה שלך, אנחנו יכולות להיפגש הערב (צוחקת).
ק: נשמע נהדר. אבל זה אפילו יותר נהדר לא לפספס את הטיסה שלך. ונפגש בקרוב בכל מקרה בדרום אפריקה לפרויקט החדש שלנו.
ז: ששש ... ! זה סוד !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה